English איזור אישי | עגלת קניות אתר חשבי שכר

חיפוש מתקדם חפש
 >> מאמר  >> מאמרים ופרסומים דף הבית       
   
 
 
החזקות הקבועות בתקנות הרכב אינן חלוטות אלא ניתנות לסתירה
(4197 צפיות)    |  26/11/2009  |  עו"ד ד"ר אמנון רפאל, עו"ד ורו"ח שלומי לזר


כאשר ניתן לקבוע את מס האמת, וכאשר זה ניתן להוכחה באמצעים סבירים, הרי שיש להעדיף דרך זו.

לאחרונה ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה פס"ד חדשני בנוגע לתחולתן של תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה - 1995 ("תקנות הרכב"), במקרה בו דובר בכלי רכב ששימשו את עיריית נהרייה לצרכיה שלה ולא שימשו את עובדי העירייה לצרכים אישיים (ע"מ 06-872 עיריית נהריה נ' פקיד שומה עכו, פס"ד ביום 10/11/2009).


באותו מקרה ביקש פקיד השומה לחייב את העירייה במקדמות מס בגין הוצאות רכב עודפות בשל כלי רכב שהוחזקו על ידה. העירייה העלתה שתי טענות כנגד ניסיון פקיד השומה לחייבה במס. ראשית טענה העירייה כי מאחר וכלי הרכב שימשו לצרכי עבודה בלבד והם לא הועמדו לשימושם האישי של עובדי העירייה, לא הייתה תחולה לתקנות הרכב; לחילופין, טענה העירייה כי גם אם הייתה תחולה לתקנות הרכב, הרי שיש לפרש את הגדרת "רכב עבודה" שבתקנות, לגביו לא חלה חובת תשלום מקדמות מס בגין הוצאות עודפות, באופן תכליתי, ומאחר ולא הייתה מחלוקת על כך שרכבי העירייה שימשו לצרכי עבודה בלבד, היה מקום לראות בהם "רכבי עבודה" אף על פי שדובר בכלי רכב שמשקלם היה נמוך מ-3500 ק"ג, ולכן לא באו לכאורה בגדר "רכב עבודה" כמשמעותו בתקנות.


בית המשפט קיבל את טענותיה של העירייה. נקבע כי העיקרון המנחה בפרשנות דיני המס הוא עקרון החיוב במס אמת כפי שהוזכר על ידי בית המשפט העליון בית היתר בפרשות פרי, אינטרבילדינג ומ.ל השקעות. בית המשפט הדגיש כי: "מכאן מתבקשת המסקנה, שכאשר ניתן לקבוע את מס האמת, וכאשר זה ניתן להוכחה באמצעים סבירים, הרי שיש להעדיף דרך זו, ואילו החלת חזקות - ובמיוחד חזקות חלוטות צריך שיהיו בעלות אופי שיורי. קרי: רק כאשר הנישום אינו יכול להוכיח את מהות ההוצאה בייצור הכנסתו לרבות היקף שיעורה".


בית המשפט אישר כי הכלל הקבוע בסעיף 17 לפקודה מורה כי יש להתיר בניכוי כל הוצאה שהוצאה בייצור הכנסה על מנת לשום למס אמת את הכנסתו החייבת של הנישום והחריג לכלל הקבוע בסעיף 31 המסמיך את שר האוצר להתקין תקנות בדבר הגבלת או איסור ניכוי הוצאות חל אך ורק על הוצאות מעורבות. בית המשפט הדגיש כי "תכלית דיני המיסים בדומה לתחומי המשפט האחרים, אינה נקבעת בתקנות ובוודאי שאין בכוחה של חקיקת המשנה להביא להסדר חלוט המשנה מהותית את תכלית דיני המס...".


לצד קביעות אלה הוסיף בית המשפט וקבע כי המגמה העולה מפסיקת בית המשפט העליון היא זו המפרשת את החזקות בדיני המס כחזקות הניתנות לסתירה ולא כחזקות חלוטות. בהתאם למגמה זו קבע בית המשפט כי החזקות הקבועות בתקנות הרכב ניתנות לסתירה על ידי הנישום.


פסק הדין רלבנטי לכל אותם נישומים המחזיקים בציי רכב גדולים שחלק ניכר מהוצאותיהם לא הותר להם עד כה בניכוי. יתכן שבדיקה מעמיקה של היקף השימוש ה"פרטי" ביחס לשימוש העסקי הנעשה בכלי הרכב תביא להגדלה משמעותית של סכום ההוצאות שיותר בניכוי. נישומים שכירים או עצמאיים שרכיב השימוש הפרטי ברכבם נמוך יותר מזה הקבוע בתקנות שווי השימוש ברכב עשויים גם הם למצוא ברכה בפסיקה החדשה. כך לדוגמא נישומים שומרי מסורת שאינם עושים שימוש ברכבם בסוף השבוע עשויים כעת לטעון שיש להביא בחשבון שווי שימוש פרטי נמוך יותר בעת חישוב הכנסתם החייבת. בראייה רחבה יותר, ייתכן שאף ניתן יהיה ליישם את הפסיקה גם ביחס לתקנות אחרות שהותקנו מכוח סעיף 31 לפקודה כדוגמת התקנות האוסרות ניכוי הוצאות מסוימות.


דרג מאמר זה:
1
2
3
4
5


לרשימת המאמרים

לדף הבית
ניוזלטר
מועדון צעירים
מתמחי לשכה
מועדון גמלאים



הרשמה לאתר שלח לחבר גירסת הדפסה
הרשמה לאתר שלח לחבר גירסת הדפסה
 
  2005 - כל הזכויות שמורות ללשכת רואי חשבון תשס"ה ©
פרסום באתר צור קשר מפת אתר תנאי שימוש הוספה למועדפים

בניית אתרים פיתוח תוכנה לאינטרנט בניית אתר סייטנט בע"מ - בניית אתרים ופתרונות אינטרנט מתקדמים